אמצעי התקשורת

שידורי הטלביזיה בישראל עברו מהפכה בעשרים השנים האחרונות. ממציאות חד ערוצית עברנו לנוכחות טלביזיונית מרובת ערוצים. ההתפתחות הזו לא נוצרה במהלך מתוכנן אחד אלא כאוסף לא תמיד מתואם של התפתחויות מקבילות. בעקבות זאת נוצרה מציאות משפטית מורכבת על פיה גופי השידור השונים כפופים לרגולטורים שונים, הפועלים מכוח חוקים שונים. כדי לעשות קצת סדר בבלאגן ריכזנו נתונים לגבי גופי השידור הפועלים בישראל, הגופים המפקחים עליהם והחוקים להם הם כפופים.
בתחילת שנות השמונים החלה בעיתונות הכתובה בישראל מהפכה שאינה נופלת בחשיבותה מהמהפכה שעברה על העיתונות המשודרת. לצד התחזקות חסרת תקדים של "ידיעות אחרונות" והיעלמותם של עיתונים ותיקים (דבר, על המשמר) ופחות ותיקים (חדשות) צצו עיתונים חדשים, בעיקר מקומונים. לצורך קבלת תמונה כוללת ריכזנו נתונים בנוגע למציאות העכשווית של העיתונות הכתובה.
מדינת ישראל מתגאה בהיותה דמוקרטיה המקפידה על חופש הביטוי והעיתונות. עם זאת, בפועל כפופים אמצעי התקשורת בישראל למגבלות ורגולציות לא מעטות. חוקים שונים קובעים, כי הוצאה לאור של עיתון והפעלה של תחנת רדיו או טלביזיה מותנים בקבלת רישיון או זיכיון. זאת ועוד, כדי להגן על אינטרסים שונים (קטינים, בטחון המדינה, שם טוב ועוד) נחקקו חוקים האוסרים פרסומים מסוימים. את החקיקה בעניין ניתן למיין לחקיקה המטילה מגבלות כלליות בנוגע לפרסום ולחקיקה המסדירה פעילות של אמצעי תקשורת מסוג מסוים.
דרונט בניית אתרים