פרסומות, פרסום ושיווק

השימוש במצגים מיניים בפרסומות ובייחוד הצגת נשים בהקשרים מיניים וכאובייקטים מיניים, מהווים תופעה שכיחה בישראל. התופעה זכתה לביקורת מצד פוליטיקאים, חוקרי תקשורת, חוקרי תרבות, סוציולוגים, פסיכולוגים קרמינולוגים ועוד. לכאורה, גם בית המשפט העליון שותף לביקורת הזו. השופטת דורנר, למשל, ציינה בפסק הדין בפרשת "יפאורה" (תפוזינה), כי "גוף האדם, ובמיוחד גופן של נשים, משמש בפרסומת כלי בלבד. תשדיר פרסומת הכולל רימוזים ומסרים מיניים בוטים, לרבות הטרדה מינית העשויה להזמין אלימות, ..".

הרשות השניה לרדיו ולטלביזיה הוסמכה לפקח על פרסומות המשודרות בתחנות הרדיו האזוריות ובערוצים 2 ו- 10. למרות שהרשות פוסלת פרסומות במקרים נדירים, הרי שהזדקקות לאישור מוקדם של הרשות זכתה לביקורת מצד מפרסמים ופרסומאים. על רקע זה החליטה הרשות השניה לקדם פרויקט הקרוי "הקוד האתי", שבמסגרתו תועבר סמכות הפיקוח למפרסמים ולפרסומאים עצמם.
התחיקה בנושאי פרסום ושיווק נחלקת לשניים: תחיקה החלה על כל סוגי הפרסומות, תהא המדיה בה הן עושות שימוש אשר תהא ותחיקה החלה על פרסומות במדיה מסוימת (קול ישראל, ערוץ 2 ו- 10 וכד'). התחיקה הכללית אוסרת פגיעה וניצול של מוניטין של אחר, אוסרת הטעית צרכנים, מגבילה פרסום למוצרי טבק ועוד. התחיקה תלויית המדיה קובעת כללים לאישור מוקדם של פרסומות, לשיבוצן ולתוכנן.
דרונט בניית אתרים