עובדת, שקיללה נמרצות את הממונה עליה, חויבה לפצותה

 

שתי הנשים עבדו בבית הורים בהרצליה והכירו אחת את השניה כ-10 שנים. הנתבעת אף טיפלה בילדי התובעת זמן מה. יום אחד, בחדר האוכל, התחילה הנתבעת לצעוק על התובעת, שעבדה במחלקת ניהול חשבונות, האשימה אותה שגנבה לה שעות עבודה, וגידפה אותה קשות: "תגידי לבעלך שיעשה בדיקת רקמות לילדים שלך..." וגם: "שלושת הילדים שלך ממזרים, עשית אותם עם ערבי מטורקיה". בתגובה אמרה התובעת לנתבעת כי היא "חולה", במובן של מחלת נפש, וכי בעלה עזב את הבית. על ביטויים אלה הגישה הנתבעת כנגד התובעת תביעה שכנגד. 

כב' השופטת אלמגור, מבית משפט השלום בתל אביב פסקה, כי תגובתה של התובעת כלפי הדברים הקשים שהטיחה בה הנתבעת, אינם מהווים לשון הרע כיוון שנאמרו בתום לב, לאחר פרובוקציה. לעומת זאת, דבריה של הנתבעת לא נאמרו בתום לב, אלא בכוונה לפגוע בה אישית, בשמה הטוב, במשרתה וביושרתה המקצועית. כמו כן, קבע בית המשפט שבעדותה של הנתבעת התגלתה אישיותה ה"צעקנית, וולגרית ובוטה", וכי "לא קשה לתאר מה עבר על התובעת משחרפה וגידפה אותה הנתבעת בפני העובדים...". לאור מצבה הכלכלי של הנתבעת, הועמד הפיצוי בו חויבה כלפי התובעת על 10,000 ש"ח בלבד.

 

לפסק הדין המלא, לחצו כאן.

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים