רשת הטלוויזיה פראנס 2 נ' פיליפ קרסנטי

פרשה זו החלה עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, וממשיכה להסעיר את צרפת עד ימים אלו. ב- 30 בספטמבר 2000 צולם הנער מוחמד א-דורה כשהוא נקלע לקרב בין חמושים פלשתיניים לחיילי צה"ל בצומת נצרים שברצועת עזה. התמונות, ששודרו בכתבה ברשת פראנס 2, עוררו הד נרחב בארץ ובעולם, בין היתר משום שהכתב שארל אנדרלן טען קבע במהלכה כי הנער נהרג מאש חיילי צה"ל.

בעקבות הכתבה הפך א-דורה לסמל המאבק הפלשתיני, ותמונתו הופיעה בקביעות בכרזות בהפגנות אנטי ישראליות ברחבי העולם. ישראל "זכתה" לביקורת בינלאומית חריפה, והצטיירה כמדינה ברוטאלית וצמאת דם. בדיקה שערך צה"ל מייד אחרי האירוע העלתה, כי א-דורה לא נהרג כנראה מאש חיילי צה"ל, אך ממצאי בדיקה זו לא שכנעו את אלו שאימצו את א-דורה כסמל, ולא הפחיתו מעוצמת הביקורת על ישראל בגין "המעשה הברבארי" שלכאורה ביצעה.

פיליפ קרסנטי

אלא שפרט לצה"ל - היו גורמים נוספים שלא השתכנעו מכתבתו של אנדרלן, והבולט שבהם הוא יהודי צרפתי ששמו פיליפ קרסנטי. קרסנטי, יועץ פיננסי במקצועו אשר חקר לעומק את תקרית א-דורה, כתב בשנת 2004 באתר האינטרנט שלו "Media Ratings", כי מותו של א-דורה בוים במטרה לנגח את ישראל, וכי התנהלותה של רשת "פראנס 2" בפרשה מביישת את צרפת ואת השידור הציבורי שלה.

כמובן שדברים אלו לא מצאו חן בעיניהם של קברניטי פראנס 2 והכתב הותיק אנדרלן, אשר הזדרזו והגישו תביעת דיבה נגד קרסנטי בבית משפט צרפתי. במהלך המשפט ניסה קרסנטי, באמצעות עדים רבים שהביא, להטיל ספק במהימנות התמונות ששידרה הרשת, אך ללא הועיל. בשנת 2006 קבע בית המשפט כי קרסנטי הוציא את דיבתם של התובעים, קנס אותו ב- 1,000 אירו וחייב אותו לשלם לתובעים פיצויים בסך אירו אחד, והוצאות משפט בסך 3,000 אירו.

שארל אנדרלן

קרסנטי, שהיה משוכנע בצדקת דרכו, הגיש מייד ערעור לבית המשפט לערעורים. הפעם הורה בית המשפט לפראנס 2 להעביר לידיו את התצלומים הלא ערוכים להקרנה בבית המשפט. בסרט השלם, שהוקרן באולם בנוכחות הצדדים, ניתן לראות בבירור את הנער א-דורה מזיז את אחת מרגליו ואחת מידיו בקטע שצולם לאחר קטע הסרט ששודר בכתבתו של אנדרלן, ומשכך - ובניגוד לדברי הכתב אנדרלן, א-דורה היה בין החיים בתמונות ששודרו בכתבתו. באותו קטע אף ניתן לראות בבירור וכי חולצתו של הנער אינה מגואלת בדם. כמו כן - במהלך הדיון הוגשה לבית המשפט חוות דעת של מומחה צרפתי לזיהוי פלילי, אשר קבעה כי אין אפשרות בליסטית שהילד נהרג מכדורי חייל צה"ל, כי אין הוכחות חד משמעיות שהוא נפצע או נהרג כלל, ושסביר כי אכן מדובר בסרט מבוים.

בשנת 2008 הפך בית המשפט לערעורים את פסיקת הערכאה הקודמת וקבע, כי קרסנטי לא הוציא את דיבתם של התובעים, וזאת משום שהאשמותיו התבססו על ראיות קוהרנטיות וממשיות. עוד קבע בית המשפט שלערעור, כי התבטאויותיו של קרסנטי נכתבו במסגרת גבולות חופש הביטוי. יחד עם זאת, נמנע בית המשפט מלקבוע כי הסרט אכן בוים על ידי התובעים.

רשת פראנס 2 לא אמרה נואש – והגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון בצרפת, ערעור אשר נכון למועד כתיבת שורות אלה טרם הוכרע. 

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים