לשון הרע בשולחן ערוך

השולחן ערוך בוחן את סוגיית הוצאת לשון הרע כחלק מדיון אנליטי בדיני הנזיקין. על פי ניתוח זה, הוצאת לשון הרע היא חטא חמור כלפי שמיים, אולם ככלל מי שבייש את חברו בדברים, פטור מתשלום. יחד עם זאת, משאיר בעל השולחן ערוך פתח לבית דין להטיל סנקציות על מוציאי לשון הרע, בנסיבות מיוחדות.

 

התייחסות לסוגיית לשון הרע בשולחן ערוך:

 

שולחן ערוך, אורח חיים, הלכות יום הכיפורים, סימן תרו, ג:
תקנת קדמונינו וחרם, שלא להוציא שם רע על המתים.

 

שולחן ערוך, חושן משפט, הלכות דיינים, סימן יא, א:
כיצד מזמינים בעל דין לדין, שולחים לו בית דין שלוחם, שיבא ליום המזומן לדין. ... ואין שליח ב"ד חייב באמירת דברים משום לשון הרע.

 

שולחן ערוך, חושן משפט, הלכות חובל בחבירו, סימן תכ, לח:
רקק בחבירו חייב. אבל רקק בבגדיו, או שביישו בדברים, פטור; ויש לבית דין בכל מקום ובכל זמן לגדור כפי מה שיראו. ויש אומרים שמנדין אותו עד שיפייס המבוייש.

 

שולחן ערוך, חושן משפט, הלכות חובל בחבירו, סימן תכ, לט:
אף על פי שהמבייש בדברים אינו בר תשלומין, עוון גדול הוא; ואין המחרף ומגדף לעם ומביישן אלא שוטה רשע וגס רוח. וכל המלבין פני אדם כשר מישראל בדברים, אין לו חלק לעולם הבא.

 

שולחן ערוך, יורה דעה, הלכות כבוד רבו ותלמיד חכם, סימן רמג, סעיף ז:
מי שהעידו עליו שביזה ת"ח, אפילו בדברים, בית דין מנדין אותו ואין מתירים לו עד שירצה החכם שנידוהו בשבילו. ואם ביזה את החכם לאחר מותו, בית דין מנדין אותו והם מתירים לו משיחזור בתשובה.

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים